אכלנות כפייתית 

אכלנות כפייתית - סיפור שחזור גלגול קודם

הסיבה בעטיה מירה הגיעה אליי נפוצה עד מאד: אכילת יתר כפייתית. "ניסיתי את כל הדיאטות בעולם ואני לא מצליחה לרזות. חברה המליצה לי על שחזור גלגולים, כי אולי יש גורם פסיכולוגי, ולא רק פיזיולוגי, שמקורו בחיים קודמים". אמרה בייאוש."יש רק דרך אחת לברר" אמרתי, וביקשתי ממנה לשכב על מיטת הטיפולים, לנשום עמוק ולהירגע. בהמשך ביקשתי ממנה לפתוח את הדלת שמאחוריה נמצא זמן אחר, מקום אחר, שקשור בבעיה שלה. "אני ילדה בלונדינית עם צמות, בת 5 , ביער" סיפרה בשקט."היכן אנחנו? באיזו שנה? מה קורה סביבך?" שאלתי. "זה באוקרינה 1943. יש בור גדול באדמה והחיילים יורים ואנשים נופלים פנימה." ענתה לי מייד, מנותקת רגשית מהמתרחש. "בואי נתקדם הלאה" עודדתי אותה. "אני מפילה את עצמי פנימה, לבור הגדול, ולא זזה עד שהחיילים הולכים" אמרה ולקחה נשימה עמוקה. "בערב אני זוחלת מהבור ומחפשת משהו לאכול. הנה, יש פה איזה שורשים ועלים כאלו. אבל אני לא מתקרבת לאנשים, פוחדת לבקש עזרה או אוכל." המשיכה לספר. "מה עולה בגורלך?" שאלתי. "אחרי שבוע בערך, אני מתה מרעב ומקור." ענתה מירי בשקט מקפיא. "או. קיי. , עכשיו בואי ניקח נשימה עמוקה עמוקה. מה למדת מהחיים שעכשיו סיימת, שאת לוקחת איתך לחיים הנוכחיים?" שאלתי בסקרנות. "שאהי לא ארעב לעולם וגם לא אהיה במצב של חוסר שליטה" ענתה אוטומטית. "למה בדיוק את מתכוונת?" שאלתי. "כל פעם שאני מרגישה שאני לא שולטת בחיים שלי, משבר בעבודה או בזוגיות, או עם הילדים, אינסטיקטיבית אני פונה לאוכל. איבוד שליטה קשור עם רעב. האכילה נותנת לי תחושה שאני בטוחה ושולטת במצב. זה לא יקרה לי שוב!"
הסברתי לה שבעקבות הטראומה מהגלגול הקודם, במצב של מצוקה הגוף נכנס אוטומטית למצב החירום המוכר לו, כי מי יודע לאן הדברים יתגלגלו...
כיום מירה אינה זקוקה יותר למנגנון ההשרדות הזה. עשינו תיקון לגלגול ההוא. ניתקנו את העבר מההווה. "ניקינו" את הטראומה הישנה.
מירה התקשרה אחרי מספר שבועות כדי לספר לי שהצורך הכפייתי לאכול פחת בצורה משמעותית, ויש לה צורת הסתכלות חדשה על חייה הנוכחיים והרעיון של גלגול נשמות.